החלטה בתיק בש"פ 8820/12

לפני בקשה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 18.12.2012, או עד למתן פסק הדין בעניינו ב-ת"פ 28834-03-12 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

רקע והליכים

ביום 18.3.2012 הוגש נגד המשיב, צעיר כבן 19, כתב אישום. על פי המתואר בכתב האישום, בין משפחת המשיב לבין משפחת המנוח (בנו של בן דודו של אבי המשיב) קיים סכסוך. ביום 17.2.2012, בסמוך לשעה 10:30, יצאו המנוח, אחיו ובן דודו מביתו של המנוח אל בית סבתו וצעדו בצידי הכביש. באותה העת, נהג המשיב ברכבו על הכביש וסטה לכיוונם. אחיו של המנוח בעט ברכבו של המשיב והלה המשיך בנסיעתו. לאחר שפגש המשיב באביו, נסעו שניהם לכיוון השלושה, ומשהבחינו בהם, סמוך לבית דודו של המנוח, עצרו את הרכב, ירדו ממנו וניגשו אליהם. אביו של המשיב, אשר החזיק בידו מקל, הניפו אל עבר אחי המנוח, תוך שהוא אוחז בבגדיו, ושאל מדוע בעט ברכב. המשיב, כשסכין בידו, התקרב אל המנוח, ניסה לדקור אותו והחטיא, ואז דקר אותו בבית החזה. לאחר מכן, נמלטו המשיב ואביו מן המקום. כתוצאה מהדקירה, נגרם מותו של המנוח בשל נזק חמור ללב ואיבוד דם. בגין מעשים אלה, מיוחסות למשיב עבירות של הריגה והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיפים 298 ו-186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (בהתאמה).

הליכי המעצר עד כה

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר שהתקיימו שלושה דיונים בבקשה, ניתנה ביום 8.5.2012 החלטת בית המשפט המחוזי (מ"ת 28853-03-12; כב' השופט ר' שפירא) המורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת החלטתו, קבע בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית המבססת סיכוי של ממש להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. בין יתר הראיות לכאורה שהוצגו בפני בית משפט קמא, ואשר ביססו מסקנה זו, היו הודעותיהם של אחי המנוח ושל בן דודו שנכחו כאמור באירוע (ואף שחזורים שערכו); הודעותיהם של בני דודו של המנוח אשר שהו בבית דודו של המנוח, סמוך למקום האירוע (אחד מהם אף ניסה להפריד בין הצדדים הניצים באירוע); והודעותיהם של עדים נוספים אשר שהו בקרבת מקום וראו את הקטטה או חלקים ממנה או את המשיב ואביו לאחר המעשה כשבידו של המשיב סכין מגואלת בדם. טענות המשיב לפיהן לא ניתן להסתמך על הודעות העדים שנכחו לכאורה באירוע משום שהן מוטות לרעתו ומשום שקיימות בהן סתירות, נדחו, תוך שהוטעם כי ראיות לכאורה אלה מספיקות לצורך השלב הדיוני הנוכחי וכי מקומן של טענות המשיב הוא בשלב הסיכומים בתיק העיקרי. אף טענת המשיב לסייג ההגנה העצמית נדחתה. נוסף על האמור, קבע בית משפט קמא כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו ונוכח החשש לפיו ינסה המשיב להימלט מאימת הדין (מיד לאחר האירוע ברחו המשיב ואביו אל שטחי הרשות הפלשתינית, אך המשיב הסגיר עצמו למשטרה בסמוך לאחר מכן).

על ההחלטה שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הגיש המשיב ערר לבית משפט זה. בית המשפט, מפי השופט א' רובינשטיין, הורה, לא בלי היסוס, על הזמנת תסקיר שייבחן חלופת מעצר שאיננה בשטחי איו"ש (בש"פ 3936/12 (לא פורסם, 3.6.2012)).

ביום 18.6.2012 התקבל תסקיר שירות המבחן אשר המליץ שלא לשחרר את המשיב, בין היתר נוכח החשש שהוא עלול להימלט לשטחי הרשות. תסקיר משלים שהתקבל ביום 2.8.2012, לבקשת המשיב, המליץ אף הוא שלא לשחררו לחלופת מעצר. אותה עת הוצעה חלופת מעצר בכפר יאסיף, אליו העתיקה משפחת המשיב את מגוריה נוכח מסע נקמה מצד משפחת המנוח שכלל גם הצתת בית מגורי המשפחה, אך שרות המבחן, שעמד על הצורך בחלופה הדוקה נוכח נתוני המשיב ואופי המעשה המיוחס לו, לא המליץ על שחרור.

           בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית משפט קמא המורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו לא הוגשה, וההחלטה נותרה איפוא על כנה.

התקדמות ההליך העיקרי

ביום 1.4.2012 התקיים דיון ראשון בתיק העיקרי במסגרתו הוקרא כתב האישום בפני המשיב. לאחר מספר דחיות שנבעו מבקשותיו של בא כוח המשיב, נערך דיון ביום 8.5.2012 במסגרתו נקבעו מועדי הוכחות בחודש יוני 2012. ישיבות הוכחות נוספות נקבעו והתקיימו בחודשים ספטמבר-דצמבר 2012. עד עתה, התקיימו שמונה ישיבות הוכחות במהלכן העידו כל עדי התביעה, וכן החלה פרשת ההגנה, במהלכה העידו עד כה שני עדים. בית משפט קמא קבע ישיבת הוכחות נוספת ליום 25.12.2012 וכן קבע מועד לסיום פרשת ההגנה ליום 10.1.2013.

הבקשה והדיון בה

לטענת המבקשת, יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום או עד למתן פסק הדין בעניינו, לפי המוקדם. המבקשת עומדת על כך כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב, כפי שעולה ממעשיו, היא מובהקת. עוד נטען, כי נוכח ניסיונו הקודם של המשיב להימלט מחוץ לשטחי ישראל מיד לאחר האירוע בגינו הוגש נגדו כתב אישום, קיים חשש סביר שהמשיב ינסה להימלט מאימת הדין גם עתה, ככל שיתקדם המשפט. חשש זה עולה גם מתסקיריו של שירות המבחן. לבסוף, נטען כי המשפט מתקדם בקצב משביע רצון ביותר ואף עומד לקראת סיום פרשת ההגנה.

8.        גם הסנגור אישר כי ההליך העיקרי מתנהל בקצב משביע רצון, אך לשיטתו המשפט אינו צפוי להסתיים בקרוב, נוכח העובדה שבכוונת ההגנה להעיד עדי הגנה נוספים על אלה שעל דבר העדתם הצפויה נמסר לבית המשפט המחוזי, ובהם עד מומחה. עוד נטען כי חל כרסום של ממש בעוצמת הראיות, בהתחשב בתוכן עדויותיהם של חלק מעדי ההגנה, שהיו עדי ראיה לאירוע.

           בא כוח המשיב ביקש כי בית משפט זה יורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר משלים ולבחון שחרור המשיב לבית המשפחה בכפר יאסיף, בין היתר נוכח העובדה שעד כה לא ניתן היה להציע את אבי המשיב כמפקח, בהיות האב עד במשפט, לאחר שעדותו אמורה להסתיים בישיבה הקרובה.

דיון והכרעה

9.        לא ראיתי להיעתר לבקשת הסנגור בדבר הגשת תסקיר נוסף, בקשה לה התנגדה המבקשת נחרצות. ראשית, ככל שהנימוק להכנת תסקיר נוסף קשור בכך שאבי המשיב עומד לסיים את מתן עדותו, ייאמר תחילה כי עדות זו עדיין לא הסתיימה. בנוסף, נוכח האמור בתסקירי המעצר, אין מקום לאפשר שחרור בפיקוח האב, שהיה מעורב אף הוא באירוע שבמהלכו בוצע המעשה המיוחס למשיב, מה גם שאפשרות השחרור לחלופת מעצר נבחנה אך לפני זמן לא רב ונשללה. שנית, ככל שלדעת המשיב יש מקום למהלך של בחינת הצורך במעצרו מדעיקרא, עליו לפנות בבקשה לעיון חוזר, בה יוכל גם לשלב את טענתו באשר לכרסום שחל בעוצמת הראיות ובמשקלן, טענה שלא ניתן להעלות לראשונה בבית משפט זה בגדר הליך על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים. במסגרת הבקשה דנא נבחנת ההצדקה להאריך את מעצרו של מי שכבר נקבע לגביו שדינו להיעצר בפועל עד לתום ההליכים, כשמתברר שמשפטו לא יסתיים בתום התקופה שנקבעה לכך על ידי המחוקק. בתום תקופה זו, שבענייננו עומדת על תשעה חודשים, ראוי לבחון האם לא השתנתה נקודת האיזון שבין הצורך במעצר לבין זכות הנאשם לחירות. במקרה דנא נראה כי נקודת האיזון לא השתנתה - משפטו של המשיב מתנהל, לדעת כל המעורבים, בקצב ראוי, ומסוכנותו הרבה של המשיב מצדיקה הותרתו במעצר. לעניין המסוכנות אין אלא להפנות לדבריו הנכוחים של בית המשפט המחוזי בהחלטתו על מעצר המשיב: " ... אדם המרשה לעצמו לעשות שימוש בסכין לדקירת אחר, בקלות מעין זו, עת שלכל מעשיו והתנהלותו טרם האירוע ועד לאחריו, מלמדים על התנהגות בריונית ומתגרה, קמה חזקה לפיה אדם מעין זה יהיה נכון לעשות מעשים חמורים כאלה גם בעתיד וללא שיהיו מחסומים נפשיים ומוסריים שירסנו אותו".

           גם אם צפוי שמשפטו של המשיב יתארך מעבר לפרק הזמן אותו העריכה המבקשת בבקשתה, נוכח הודעתו של הסנגור על הכוונה להעיד עדי הגנה נוספים, חזקה על בית המשפט שיקבע לשם כך מועדים קרובים, כפי שנעשה על ידו עד כה, ואין בעניין זה כדי לשנות את מסקנותיי. אעיר כי מן הראוי היה למסור הודעה על הכוונה האמורה לבית המשפט המחוזי, כדי שיוכל להיערך בהתאם מבעוד מועד, ולא לטעון זאת לראשונה במסגרת ההליך שלפניי.

           נמצא כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל. אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 18.12.2012, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 28834-03-12, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ז בכסלו התשע"ג (11.12.2012).